יואב אהרוני זוכר עד היום:

בליל כ"ט בנובמבר 1947 היו כל חברי גבת מרותקים למַקלט הרדיו בחדר-האוכל, שדיווח בשידור חי על מהלך ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל. בנשימה עצורה ובחרדה גדולה ספרו כל "בעד" וכל "נגד".

כשהסתיימה בשעת לילה מאוחרת ההצבעה הגורלית, פרצו בהורה סוערת.

 אמא שלי הרגישה שהיא מוכרחה לספר למישהו את החדשות המרעישות, אבל לא היה לה למי:

הרי כל חברי גבת, הורי החברים והילדים מגיל עשר ומעלה שמעו אותן ביחד איתה בחדר-האוכל...

 בלית ברירה התפשרה על ילד בן שבע וחצי.

היא רצה לבית הילדים, חיבקה אותי ואמרה לי באושר עילאי:

"יואב, יואב, התעורר! תהיה לנו מדינה!"

 פקחתי לרגע עיניים.

"טוב", אמרתי לאמא, הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון.