מקהלת ילדות בערב ראש השנה תשמ"ח (23.9.1987)

מימין לשמאל: עינת שפר, סיון אהרוני, מאיה סולומון, מיטל ליאור, יָהֵל קופרמן (מאחוריה, מוסתרת, כנראה מתי ברנע), אוריה נוימן, אביטל פרטין, שירלי פליישר, יהודית רייזנר, ירדן פפיש

לראש השנה, ראשון החגים, היה מעמד מיוחד ביפעת. חדר האוכל עוּטַר בקישוטי חג, שנשארו שלושה שבועות – עד גמר שבוע סוכות. לוח המודעות בכניסה לבש חג גם הוא, עם המודעות המושקעות על אירועי התרבות, ברכות הענפים וברכות האישים והיישובים שהגיעו למזכירות יפעת.

בשנות השמונים נכנס לאירועי ראש השנה טקס קבלת החג בכיכר האדומה בשעת בין-הערביים, כאשר השמש סוגרת עם שקיעתה את היום האחרון לשנה היוצאת ושנה חדשה מתחילה. רוח של חסד שרתה על הטקס היפה, שהיו בו ברכות חברים וילדים, ריקודים, שירת מקהלה והפרחת יונים למרום כסמל להתחדשות ותקווה לשלום. בערב נערכה בחדר האוכל מסיבת ראש השנה עם כיבוד עשיר, כמסורת יפעת מאז השנה הראשונה. התוכנית היתה ערוכה לפי חודשי השנה, או לפי צבעי הקשת, או סולם התווים – הכל לפי המחשבה והדמיון של צוות החג. לא פעם ולא פעמיים נמשך החג בערב שירה עד לשעות הקטנות של הלילה.

מסיבת החג של שנת תשמ"ח נערכה לפי אותיות הא'-ב'. באות ש' שרו בנות ד'-ה' בחן רב את השיר "שנים-עשר הירָחים", בלוויית רנית מחנימי בפסנתר. האות ת' הוקדשה לתודה על הטוב והיפה שבחיינו, לתנופת צמיחה, לתבונה ותמיכה הדדית, לתקווה שהאור יתגבר.

נאחל ונייחל ששנת תשפ"ז הנכנסת תהיה יָפָה ושוֹנָה לטוב, שנת תיקון וריפוי.

מ.א.